​

לפני כ-6 שנים, בשנת 2006, לאחר חיים שלמים, החליט להתמסר

לחומר ולהפוך אותו לקיים. הוא עזב את עבודתו, שכר סטודיו ובמשך שנתיים תמימות, התכנס לתוך היצירה.

הוא נגע באבן, בעץ ובסופו של דבר בחר בברזל. זה שנכנע לו תמיד.

הוא פרס אותו, חימם, כופף, למד אותו, והברזל התרצה ויצר עבורו

עולם חדש.

דורון אלקלעי, נולד בירושלים בשנת 1952. בילדותו,  נסע עם הוריו

לשליחות בת 10 שנים לברזיל, שם למד גם את סוד הקסם הדרום

אמריקאי.  

בצבא, שירת בממר"מ  שהיתה בשנותיה הראשונות.  אך טבעי היה כי

לאחר 6 שנות שירות, ימצא עצמו למול צגי מחשב גם באזרחות.

ואכן, הוא בילה שנים למול המקלדת ואז נטש אותה לטובת עולם

הגסטרונומיה והאירוח, תחילה באולם אירועים ולאחר מכן בניהול

רשת בתי קפה.

​

והאומנות? האומנות, ישבה בתוכו, קיננה וחיכתה לרגע המתאים. זה

כאמור הגיע לפני 6 שנים בלבד.

דורון לא למד מעולם אמנות, הוא אוטודידקט שלמד את החומר

 בעצמו. הוא מפסל מתוך האין, ויוצר בברזל מגע יוצא דופן מחוספס

ורך באותה המידה, חלול ומלא במקביל. 

עבודותיו כמו חייו, אינן עומדות במגדל השן, אלא יוצרות

אינטראקציה אבסולוטית עם הסביבה. דורון יוצר אמנות שמדברת

עם הקיים ולא מתכחשת אליו.

התמחותו בפיסול בברזל מניבה יצירות צנועות, חמות, מרגשות.

הברזל הכבד נהפך לקל, תלוי על קיר כציור, נוגע בפסי האור

המתנקזים אליו. הוא יוצר פסלי קיר מרהיבים, התלויים כתמונה

וממלאים את החלל ברוך וייחודיות. דורון נוגע בברזל וזה כבמטה

קסם הופך לאישה מעוגלת, או לזוג מאוהב. הברזל שלו מבין ו נכנע

מראש.

דורון הוא אמן בשל ויוצר , שבחר בחומר רק ברגע שזה בחר בו, לא

לפני. וכשנוצר המפגש, כדרכם של מפגשים חד פעמיים – התוצאה

מרהיבה.

​